בלאגן מנצנץ

והלילה סיכמנו שרק אם תהיה אזעקה שניה נישאר במקלט, כי לאמא הלך הגב ויש גבול לכמה אני יכולה לתפקד בתור הורה 1 בלי שינה טובה.
כולם בנתיים ישנים היטב אחרי שחזרנו, חוץ ממני שדרוכה להחריד.

היום שמרתי על תזונה מאוזנת** כל היום, ללא נשנושים מיותרים.
ואפילו הייתי אמא פעילה ולקחתי ילדים לפגוש חברים בגינה, ולעשות ציורי פנים, ולהתמודד בקול עם אזעקה כשאנחנו שם.

**אפרופו עם נוטלה זה ארוחה לגיטימית. לא?

אני אמא עייפה שהילדים שלה יאשימו אותה בהרבה טראומות כשיהיו גדולים, אבל לא בטראומת מלחמה בתקווה.

עוד לילה על רצפת המקלט, כי אני מעדיפה להיות פה עם הילדים מאשר לעבור באמצע הלילה שוב ושוב.
אני אמא טובה או סתם עצלנית?

מישהו בעבודה ממש הופתע לשמוע שאני לא יחידנית.

למה. אנשים. מרגישים. צורך. לשבת. איתי. כשאני. יושבת. לאכול. לבד.

האומנות העדינה של לנסות ולהיות יצור מועיל ובעל ערך בעולם המחורבן הזה.

אני רוצה את הפרימט שמאחוריו.

ועכשיו נלך לנקות את האיפור, להמשיך לשנוא את עצמי, ולנסות לישון.

אז הייתי בחתונה, והכרתי אנשים מעניינים, והם ממש שמחו להכיר אותי, ומישהו אפילו ממש התחיל איתי והתבאס לשמוע שאני נשואה
ואני עדיין ממש שונאת את עצמי ומרגישה בודדה.

גדר אנושית שהייתה על המסילה?

רק אני והפצעון באף שלי
טו דו טו דו טו דו דו טו דו טו טו דו.

בין הזקנות הטרחניות מימיני, שדאגו להתנשא על כולם למרות שהן יושבות בכרטיסים הכי זולים, והזקן משמאלי שניסה ליצור שיחה מספר פעמים,
ישבתי רוב הקונצרט בקצה מושבי בהנאה ורקדתי לי לפי הקצב.

כן הייתי צריכה לרוץ כי היה עמוס וחניה רחוקה והיית אופטימית מראש, אבל המקום מעולה.

כמו כן, חתיכת חוויה מדהימה.

היתרון שלי על שאר הזקנים בקונצרט של הפילהרמונית?
אני יכולה להתאפק למשך כל השעה וחצי של הקונצרט, כולל הפסקה.

כן, אני יצור מרושע.

החלק האהוב עלי ברציף הרכבת.

אין כמו להתעורר ליום חדש אחרי אירוע טראומתי מטלטל אתמול, ועדיין לא החלטתי אם אני רוצה להתפוצץ על העולם או להסתכל על הכל בהודיה וחיוך.

בת הנוער בסופר נפגעה אישית מההתעקשות שלי על זה המחיר בקופה גבוהה ב2 שקלים מהמחיר על המדבקה והיא צריכה לחייב אותי נכון.
אין לי אפילו כוח להסביר לה שזה הבסיס לעתיד כלכלי יציב שיכול לכלכל בית למשך תקופה ארוכה עם מפרנסת אחת רק.

אפשר שוגר דדי שיקנה לי כרטיס לקונצרט הפילהרמונית שמעניין אותי וככה לא אצטרך להרגיש רגשות אשמה על הכסף שאני משקיעה בעצמי?

אני שמחה מידי היום.
תוהה מתי המציאות תסטור לי חזק בפנים.

עשיתי שיעורי בית ונכנסתי למיטה כדי לקרוא ולישון מוקדם, כאילו אני שוב בתיכון ולא נושקת לגיל 40.

מסתבר ששכחתי שקבעתי פגישת מנטורינג עם הבחורה שאני ממנטרת, ולא ויתרתי או דחיתי, והיה ממש טוב, ואני שמחה על כך.

סיימתי 95 אחוז מהמחויבויות שלי השבוע.
פרשתי למיטה.

הרצוי - שנ"צ.

המצוי - עוד כוס קפה.

יש למישהוהם המלצה לשעון ספורט *יפה*?
לא צריכה הודעות או שיחות וכאלה בהכרח, צריכה שיעקוב אחרי צעדים ודופק וכו, ושיהיה יפה. ויראה שעה.
ולא יעלה יותר מכמה מאות שקלים אם אפשר.

האם ימצאו אותי מתחת לשמיכה?

ויניאסה, מסתבר.
מה רמת הטירוף?

וכמובן שעדיין תהיה היום יוגה.

ונשבר לחתיכות בקלות? 😂