אדם לרנר

אני אשאר.
בשלוש השנים מאז שהגעתי לישראל עברתי דברים שלא חשבתי שאעבור. הזיכרונות המרים והמתוקים משלוש השנים האלה כל כך שזורים זה בזה עד שכשאני נזכר בכל אחד מהם יש לי דמעות בעיניים וחיוך על הפנים בו זמנית.
לא בחרתי בישראל בשביל חיים קלים אז למה שאעזוב אותה עכשיו כשהם קשים.

2.
יעל מילאה את התפקיד המרכזי שלה בסיפור של אדם בדיוק בנקודה הזאת. לא בגלל שהיא אמרה משהו מיוחד, אלא בגלל שכשדיברה על העתיד, הקול שלה נשמע כמו מישהו שכבר שם, מחכה. היא הצליחה להדליק את התשוקה המנומנמת של אדם, את האש הקיומית שכמעט כבתה.
הדרך הייתה פתוחה מולו

1.
הרצון של אדם לעשות משהו גדול הפך למשהו שלוחץ עליו מבפנים, כמו משקל שהוא נושא כל הזמן אבל לא יודע איפה לשים אותו. הוא ידע שחיים עם מר לרנר יסתיימו בסוף משעמם בית, עבודה יציבה, חיוך מנומס לאנשים שלא באמת מכיר. אבל האומץ עדיין לא היה שם, כאילו משהו החזיק את הרגליים שלו במקום.

ולא היה תענוג גדול יותר מלקרוא רומן שאף פעם לא יודע מה הז'אנר של העמוד הבא רומן שכל פעם שאדם חשב שהבין לאן הוא הולך הסיפור פנה לכיוון אחר לגמרי

יעל הייתה כמו רומן שכל עמוד בו נכתב בז'אנר אחר עמוד ראשון במדע בדיוני השני בשירה השלישי בפילוסופיה שאדם לא הבין לגמרי אבל אהב את הצליל של המילים
היו עמודים שאדם קרא פעם אחת וידע שהוא צריך לחזור אליהם מאוחר יותר כשיהיה מוכן ועמודים שקרא עשרות פעמים עד שהמילים נחרטו לו בזיכרון

יעל הייתה בדיוק הנערה שאדם היה צריך כדי להתגבר לחלוטין על מר לרנר
היא יכלה לראות את הכישרונות החבויים מאחורי הבדיחות של אדם כאלה שאף אחד אחר לא ראה כמו צבעים שרק היא ידעה שהם קיימים בתוך הציור
בהדרגה אדם עזב את טוויטר ובילה את כל היום בפייסבוק עם יעל
הימים עברו כמו עמודים שהופכים מהר מדי כשהספר טוב

החברים שלי אומרים שיעל גרמה לי להגר אבל אני לא חושב ככה
תמיד היו לי שתי אישיות נפרדות
אחת הייתה מר לרנר התלמיד המנומס והשנייה הייתה אדם המשתמש
המצחיק בטוויטר שפעל מתחת לזהות סודית שאף אחד לא ידע עליה
אם להיות כן החיים הכפולים האלה עייפו אותי
ככה החלטתי פשוט להיות אדם ואדם פגש את יעל

אם צריך לומר איפה הכל התחיל! לא יכול תמיד היה לי קשה לזכור איך דברים מתחילים. אבל אני יודע שתמיד הייתי השקט בתוך הכאוס. בזמן שכולם סביבי רצו ולחצו אני הייתי זה שיכול לשבת בשקט במרכז של הסערה. ואולי זה מה שהוביל אותי לעזוב הכל ולהיכנס למדינה שאף פעם לא ישנה אף פעם לא שקטה.

לפני שלוש שנים המטוס נחת בבן גוריון לא ידעתי שרעידת הנחיתה תרעיד את כל חיי.
היום כשאני מחזיק את העט ומתכונן לפרסם את הזיכרונות האלה אני מרגיש את המשקל של השנים.
כשאני מסתכל אחורה אני מבין שלוש השנים שלי בישראל מלאות כל כך באירועים שהן דומות לספר היסטוריה שלם.