Oshrat Ayalon

Had super interesting discussions in @adamaviv.bsky.social's lab. And yes, I often talk with my hands.

A Startup is Selling Data Hacked from Peoples’ Computers to Debt Collectors Infostealer data can include passwords, email and billing addresses, and the embarrassing websites you use. Farnsworth Intelligence is selling to to divorce lawyers and other industries.

New from 404 Media: a startup is selling data hacked from peoples' computers to debt collectors, divorce lawyers, more. People already hacked, now being re-vicitmized by startup. I used the tool, found peoples' personal addresses.

“This is so gross and predatory.”

www.404media.co/a-startup-is...

דבר ראשון, תודה! דבר שני, לא, הם צריכים לגור בארץ כדי להשתתף. אבל תודה רבה בכל אופן :)

המסקנה שלי, כל חלק במחקר הוא "לא קל" אז עכשיו אנחנו בשלב איסוף נתונים (#2), שזה, לא מפתיע, לא קל. אז אם אתם בעצמכם או מכירים אחרים שירצו להשתתף - אשמח להפצה
אנחנו רוצים ללמוד איך לשפר את השיח במרחב הדיגיטלי, כדוגמת וואטסאפ, ועורכים ניסוי עם ילדים לצורך כך
bit.ly/4f0bQoP

המסקנה שלי, כל חלק במחקר הוא "לא קל" אז עכשיו אנחנו בשלב איסוף נתונים (#1), שזה, לא מפתיע, לא קל. אז אם אתם בעצמכם או מכירים אחרים שירצו להשתתף - אשמח להפצה
אנחנו רוצים ללמוד על המוגנות ברשת של נוער בהקשר של מלחמת חרבות ברזל ומראיינים בני.ות נוער ואת ההורים שלהם
bit.ly/42RQiFs

1/
🚨New article out!
𝗖𝗮𝗻’𝘁 𝗦𝘁𝗼𝗽 𝘁𝗵𝗲 𝗛𝘆𝗽𝗲: 𝗦𝗰𝗿𝘂𝘁𝗶𝗻𝗶𝘇𝗶𝗻𝗴 𝗔𝗜’𝘀 𝗥𝗲𝗮𝗹𝗶𝘁𝗶𝗲𝘀

What happens in the so-called AI revolutions? And what role does hype play in them?

This article proposes a methodological framework for studying AI and its hype.
🔗https://tinyurl.com/studyhype
🧵👇

איזה הזוי. אני מבינה מאד את עניין הנתונים ועצבים על זה, אבל - מה? כפכפים? 😳 הזייה.

אני מניחה שאין מקום או זמן יותר או פחות מתאימים לקבל בהם הודעת דחייה של ה ISF.

חזרתי לביקור ב saarbrucken, איפה שעשיתי פוסט לפני כשנתיים. אני: יואו, שכחתי כמה הכל ירוק פה. מישהי שפגשתי: באמת? ועכשיו בדיוק כל כך יבש. (אוסיף - כשגרתי פה, גם אני שמתי לב לתקופות שבהן לאורח מבחוץ זה נראה ירוק, אבל בעצם יחסית יבש)

אריזת בית + סכין יפנית = 🤦‍♀️

סולרו מנגו, קרטיב מלון עם הסוכריות בקצה, קוקילידה (שתמיד מלווה ב- "תקני לעצמך" כי אני קונה את המנגו סולרו ולוקחת ביס ממי שקנה קוקילידה)

זוכרת ממש טוב את התקופה הזו (הלא כיפית בכלל, יש לציין) של חיפוש פוסט. השנקל שלי - להגיש. תן לאחרים להחליט אם אתה מתאים או לא. תכנית מחקר - להתייעץ עם המנחים.ות איך לכתוב משהו שיראה כיוון כללי. וגם, אם לא מצוין, לדעתי אפשר לפנות לשאול מה הציפייה, מבחינת אורך התוכנית המוצעת (15 עמודים? 2?).

בשולי הדברים:
מצטטת מאמר שהכותב שלו הוא טונג, וממשיכה בראש טונג טונג טונג

אני: חושבת שאני רגועה למדי
גם אני: בכלל לא מסתכלת כל רגע לראות שלא פספסתי התרעה, במיוחד לקראת הערב

התוכנית להיום: בדיקת עבודות. עוד בתוכנית: לעשות את זה ברצף (לפחות כלשהו) בלי לגלול עוד ועוד.

זה מעולה 😂

היום :) אני אדבר על מפתחים ואיך הם משתמשים בכלים כמו ChatGPT לעומת חיפוש "מסורתי", בגוגל ובפורומים כמו Stack Overflow

כשרק התחלתי את הנסיעות לחיפה ברכבת, התבאסתי כשלא מצאתי מקום במושבים המוצלחים (עם כיוון הנסיעה, במושב מול השולחן). דברים שלמדתי: לא לפרוק את כל הציוד (מחשב וכו') ולחפש את המתארגנים לירידה. עובד כמו קסם.

מרגיש שכבר צייצתי פעם משהו כזה, אבל זה פשוט ממשיך להיות נכון: מתיישבת לקרוא מאמר בזמן שבן 12 באימון ומתנגן לי בראש everywhere you go, always take a paper with you

אני זוכרת אירוע כזה וזה היה באמת קצת לבכות על חלב שנשפך.

נסיעה הביתה שבה שגם לא ניסיתי לעשות כלום של העבודה מראש. מין הבנה שחבל על המאמץ עוד לפני שניסיתי. דווקא לא רע.

וואו, א. איזו מתיקות!, דבר שני, איזו צילום מעולה!!

אני: מתישהו מתעצבנת מהשעון המעורר בטלפון, שאני לא מבינה איך לבטל את העניין הזה שתמיד יש לו נודניק.
גם אני: שעון מצלצל. חוזרת לישון. ואז נודניק, לא מוצאת את האפשרות בכלל להפסיק את הצלצול, מחפשת, מאתחלת את הטלפון - רק שיפסיק לצלצל. ואז קמה, אחרי כל התעסקות.

טוב. אולי זה לא רע כל עניין הנודניק הזה.

הממ.. מסתמן שלא בהכרח מגיע הגיל הזה. לרוב הם יחפים אצלנו. תעלומה איך לא קר להם.

יפה ממש!

טוב, מסתבר שלשקית ביסלי יש רעש שהוא מעבר למצב ריכוז או האזנה למוזיקה. נו, מילא.

הנוסע שלידי אוכל ביסלי (ברביקיו. אני די בטוחה שזה היה הטעם האהוב עלי כילדה, אבל היום - גריל)? אוקיי, פשוט אעביר את המכשירי שמיעה למצב "ריכוז" ואפחית את הרעשים מסביב. די קסם.

או שאני אפנים את זה שהנסיעה חזרה היא זמן בהייה/קריאה/נמנום (בלי לפספס את התחנה) ומראש לא ארגיש אשמה על חוסר ניצול זמן, או שאמשיך להיאבק בזה, אעשה את עצמי עובדת, ואז אבהה (זו מילה בכלל?)/ארדם

מזל טוב, ואיזה כיף שזו המתנה שמשמחת אותה

נשמע סופר מעניין, ובהצלחה (גם באופן כללי, וגם במשימה של לצאת מהמיטה ;))