Orin

החמישים ואחת של מיכל קאופמן
ספר ניסיוני ומוזר. כל פרק מספר על דיירים אחרים באותו בניין בדיוני, לדמויות אין שמות רק כינויים, והמאורעות די סוריאליסטים. הכתיבה בסגנון מיושן ומפותל דמוי-עגנון - אני די בטוחה שזה ניסיון ישיר להידמות לו - וזה בעיקר מה שמקשה עליי להיכנס לספר, אבל רק התחלתי!

the cover of Automatic Noodle by Annalee Newitz: a big robot hand is holding chopsticks holding noodles. Below there's a landscape of San Francisco and three small robot figures. Everything is very colorful, with cyan, yellow, orange, red, and pink.

chopsticks holding a thick, wide noodle slathered with spicy red sauce and cilantro leaves, over a bowl with more noodles and meat

As I was reading this cozy sci-fi novella about robots opening a noodle restaurant, I googled biang biang noodles (the kind they make in the book) and found a local pop-up by two lesbian chefs making exactly these, this weekend! It was delicious.

Me, writing academic articles about detective stories: alas, but I must spoil the mysteries’ solutions. It’s integral to my argument!

Me, reading an academic article about a detective novel (that I haven't read but might want to now!): I can’t believe they just spoiled the mystery’s solution for me

אמשיך ואולי אסיים את Heated Rivalry 🙈 אני נהנית מאוד וזו גם חוויה מיוחדת לקרוא ספר אחרי שצפיתי באדפטציה כל כך נאמנה וצמודה. קריאה רב-שכבתית כזאת (מוסיפה לזה גם הידיעה שהספר בעצמו כנראה מבוסס על פאנפיק)

חוץ מזה גם התחלתי את Automatic Noodle, על רובוטים שמקימים מסעדת נודלס, אז אולי אחזור אליו

4. הטוויסט שלי של אמצע השנה שבו התחלתי פתאום להאזין למוזיקה ישראלית נוכח מאוד: אחרי השלוש המוזכרות לעיל, רונה קינן וחוה אלברשטיין נכנסו לחמש האמניות הכי נשמעות שלי.
5. בקיצור, כמעט ואין הפתעות

*וכן אני אשמח לראות את סיכום השנה שלכן גם! ברור שזה מעניין אותי

3. האלבום החדש של לורד, לו האזנתי הרבה כשרק יצא ועכשיו כבר לא זמין בספוטיפיי ישראל, לא מופיע לי בפלייליסט השירים הכי מואזנים (חוץ משיר אחד). חשבתי שיהיה מצב טרגי שבו הפלייליסט הזה מלא בשירי רפאים שאי אפשר להאזין להם, אבל ספוטיפיי כנראה החליטו למנוע את זה.

מסקנות מסיכום השנה של ספוטיפיי:
1. טיילור היא האמנית הראשונה שלי, כמובן, אבל כמעט איבדה לחלוטין את הטופ טן (שיר שלה השתחל רק במקום העשירי)
2. האובססיה שלי לאלבום החדש של לוסי דייקוס (והיחיד שלה שנותר בספוטיפיי ישראל, כנראה כי יצא דרך הלייבל גפן) מתבטאת היטב: שבעה שירים ממנו הם בטופ טן

הורטובג'י אהובי!!!
גיליתי את המנה הזאת לפני כמה שנים בביקור בבודפשט שהיה משמעותי מאוד מבחינה קולינארית:)
אפשר לאכול את זה בטוליפ, מסעדה הונגרית מצוינת במרכז תל אביב
(סליחה חח)

I was searching for the word “wallow” and just couldn’t remember it. I looked at synonyms of “bask” because it’s kinda the same but opposite? At the end I knew there was nothing else to do but google “gilmore girls rory break up I’m ready to”

Goodreads is a terrible platform because there's no way for me to share the successful completion of my 2025 reading challenge (with one month to go??) ON goodreads itself. I'd have loved to be able to have more interactions about the books I read

💙📚
www.goodreads.com/readingchall...

Bloomsbury - Riveting New Releases from Bloomsbury Publishing! Get 15% off with code BLOOM15 Brilliant Literary Fiction Bog Queen by Anna North Beings by Ilana Masad Loneliness & Company by Charlee Dyroff Welcome to the Hyunam-Dong Bookshop by Hwang Bo-Reum translated by Shanna Tan

Oh hey, BEINGS is 15% off on Bookshop dot org and all shipping is free through tomorrow!

bookshop.org/info/bloomsb...

Just checked - I read exactly one (John Green's TB book). Oh well.

בבית הקפה כשהזמנתי הכרזתי את שמי "אוריןןןן" - לא פשוט, אני בכללי צריכה לעבוד על הדיקציה שלי והשם שלי הוא אתגר מיוחד. אז העובדת בקופה שמעה "אורינה". ואז כשקיבלתי את הקפה ועובדת אחרת שאלה מה שלומי הרגשתי שאני חייבת לתקן ולהסביר וגם לומר משהו נחמד בחזרה, הכל בבת אחת. ולפני הקפה

בעצם היא זכרה היטב הכל, כל רגע, כל מילה שאמרה. ואת מה שלא. ואולי זו לא הייתה טעות. היא לא אמרה את מה שלא רצתה לומר, לא הודתה למי שלא הגיעה לו ההודיה שלה. האורות סביבה היו חזקים, אך היא זהרה יותר מכולם.

3/3

היא הודתה למעריצים, למשפחה שלה, למפיקים. הזכירה את המועמדות האחרות בקטגוריה. רק את השם שלו היא חשבה שאולי שכחה להגיד.

היא ירדה מהבמה לאט, לופתת את הפסלון, מתאמצת לשמור על שיווי המשקל. היא לא הרגישה את הבהונות שלה. והיא לא הפסיקה לחייך.
2/3

#סיפורונובמבר

ברגע שירדה מהפודיום היא הבינה את טעותה. הפסלון שבידיה היה כבד ומנצנץ, משקף את האור המסנוור של הבמה, של המצלמות, של החיוכים שהקיפו אותה מכל עבר. גם היא חייכה, היא לא הפסיקה לחייך. אבל בתוך ראשה הייתה קלטת טייפ של הדקות האחרונות והיא הריצה אותה לאחור. ושוב.
1/3

היא שמעה עוד חריקה חזקה, וידעה מה יגיע עכשיו. "אהההההה...."
קלרה עצמה את עיניה בחוזקה, מעמידה פנים שזה משנה, שהיא יכולה לברוח.
האנחות היו חזקות הלילה. כאילו הבית כולו צועק בגעגוע. המיטה שלה רעדה - היא אף פעם לא ידעה אם היא דמיינה את זה, אם זו רק היא שרועדת.

3/3

המדרגה החמישית בגרם המדרגות בין הקומה השנייה לשלישית, זה המקום שבו זה קרה, וזה המקום שבו זה התחיל מחדש כל לילה. המקום בבית שבו גברת בארלי סיימה את חייה. אף אחד לא הסביר לקלרה איך זה קרה: אולי היא נפלה? אולי היא נחנקה ממשהו והמשיכה לצעוד מטה, ורק במדרגה החמישית זה גמר אותה?

2/3

#סיפורונובמבר

כל יום בשעה אחת עשרה ארבעים ושתיים. בלילה, לא ביום. קלרה בהתה בשעון, ראשה על הכר, ידיה אוחזות בשמיכה, אבל כל כולה בתוך התקתוק שלו. עוד פחות מדקה.
היא שמעה את החריקה וידעה שזה התחיל. לא היה סיכוי שהיא תמצא את עצמה על המדרגות בשעה הזאת.

1/3

היא שוב הייתה במכרה, במעמקי האדמה, מוקפת בעשן או ערפל או אבק, והיא לא ראתה ולא שמעה את מדליין אבל היא ידעה שהיא שם. "מ–" היא ניסתה שוב, "מממ..."
הידיים שלה הזיעו מתחת לכפפות, והעולם רעד.
3/3

"מדי, את נרטבת!"
"נכון, נכון," מדליין לחשה לתוך עורפה, מדגדגת אותה בעדינות. שרה חייכה, והדגדוג התפרס קדימה, אל החלק הקדמי של צווארה.
"מד–" היא ניסתה לומר, "מממ..." היא כחכחה בגרונה. ולפתע המטבח הבהב, והחשיך, ונעלם.
2/3

#סיפורונובמבר

הידיים של שרה הזיעו מתחת לכפפות הגומי. היא שפשפה עוד צלחת בספוג הגס, מתאמצת להסיר את שאריות רוטב העגבניות ואת חתיכת הספגטי הסוררת שהתעקשה להישאר דבוקה שם.
"תעשי את זה אחר כך, נו..." מדליין חיבקה אותה מאחור, מוציאה את הצלחת ואת הספוג מידיה, מכריחה אותה להניח אותם בתחתית הכיור.
1/3

The annual SFRA conference can be a good option (and it recently extended its submission deadline to Nov. 20th)
Last year's theme was queer and trans futurity, and these are still listed as suggested topics for 2026
sfra.org/conferences/...

ובעצם אני לא באמת זוכרת את היום הראשון ללימודים של אותה שנה. אני לא זוכרת מה חשבתי ומה הרגשתי אז, או מי הייתי אז. אבל אני יודעת שאני כבר לא שונאת התחלות חדשות
3/3

ואולי הידע שלי עכשיו על מה שקרה בהמשך השנה – על המאבק שלנו נגד הוצאת הספרים הגאים מבית הספר, על הספרנית שהפכה לקראש ואז למושא שברון-הלב ואז למנטורית שלי – צובע את הזכרון אחרת. אולי האהבה הגדולה הזאת, שהתערבבה לי עם הניסיון הראשון באקטיביזם ובעוד כל כך הרבה דברים חדשים אחרים, מטילה צל על המציאות.
2/3

#סיפורונובמבר
#גאווה + #צל כי פספסתי את אתמול

היום הראשון ללימודים תמיד הפחיד אותי, כי שנאתי התחלות חדשות. שנאתי לפגוש אנשים חדשים ולנסות דברים חדשים. אבל בשנה הזאת נכנסתי לכיתה במין התרגשות כזאת, וציפייה. אולי הרגשתי, איכשהו, מה הולך לבוא.
1/3

הסיפור הזה הוא אחד הדברים שהכי רודפים אותי לאורך השנתיים האחרונות, ולתחושתי בשיח הציבורי הוא (והזעם שהוא לפחות מייצר אצלי) מודחק ונמחק. אז אני איתך בשוק מהסרט הזה, אבל אולי זה עוד חלק מהמחיקה. דווקא לדבר על משהו אבל באופן שמתרץ ומנרמל אותו

עזבו הקשר

You should find another guiding light Guiding light But I shine so bright --"Dear Reader," Taylor Swift