Johnny Normal

יש לי היום סשן דיאנדי שמתחיל אקט חדש בקמפיין. השחקנים שלי במתח לגלות מה האקט החדש יביא איתו - כל הסיפורים האישיים שלהם מתכנסים, יש המון קצות חוט, דברים לגלות, תעלומות לפתור.

הבעיה היא מה שהם לא יודעים - שגם לי אין מושג מה הולך לקרות מעבר לחמש דקות הראשונות של הסשן היום 🙃

טעם הטבע: שמענו שאתם נורא מודאגים לגבי מיקרו פלסטיק באוכל שלכם. אז אל דאגה, מצאנו פתרון, המרנו את זה למאקרו-פלסטיק!
אני: סליחה?
טעם הטבע:

עם או בלי קשר לטיפול שעוזר לי להביע יותר רגשות ולהתכחש אליהם פחות, אני מרגיש הרבה יותר עצבני לאחרונה. זה גם קשור ללחץ כללי, לתחושת מחנק, לעוד כל מני דברים, אבל אני יותר מדי יוצא על אנשים לאחרונה ויש מצב שזה כבר לא בסדר.

רק רציתי לספר לכם שלאחרונה כולם בעבודה בטוחים שאני יוצא עם מישהי בהסתר, כי אני קצת יותר מדבר וחברותי ומראה רגשות. מה שלא אמרתי להם, ואולי הייתי צריך, שזה פשוט תוצר של שנה של טיפול פסיכולוגי שאשכרה עוזר לי לבנות את עצמי מחדש ולהרגיש בנוח עם לתקשר עם אנשים ולהיות עצמי

3. Homines Sumus תזכורת שאנחנו רק בני אדם וכולנו מתים, וכולנו מלאי כשלים וחסרי יכולת להיות מושלמים.
4. האימון הוא המשמעות - תזכורת שבכל דבר שעושים אין באמת מטרה סופית, איזשהו רגע של שלמות של הוויה. המטרה של כל הרגל הוא האימון עצמו, תמיד להשתפר, תמיד לנסות, תמיד להכשל.

בגלל שהגעתי כבר לארבע כאלה (!) הנה רשימת רעיונות לקעקועים שכנראה לא יקרו לעולם, אבל כותב כדי שלא אשכח (יתכן שרשור מתגלגל?):
1. עיגול פתוח שמזכיר לשבור סייקלים. מעגל דמים, מעגל היזון עצמי של חשיבה דכאונית, כל מעגל שמאכיל את עצמו בלי סיבה.
2. הזמן לא באמת עובר מהר יותר ככל שמתבגרים, הזמן תמיד אותו דבר

ההולנדית שלחה לי הודעה כדי לספר לי שבן של בת דודה שלה, ילדון בן 18 שפגשתי פעמיים בלוויות, נהרג בתאונת דרכים. התרסק עם האוטו על עץ. איזה משפחה מקוללת. איזה חיים שבריריים.

אפשר לעשות לייק בלי הודעה. לא יודע כמה זה אפקטיבי, אבל אפשר!
אני לא מכיר אותך, אבל אם אחוז המאצ'ים שלך גבוה ברכותיי! כנראה שאתה גבר נאה ומעניין, שזה דבר מבורך!

הניסיון שלי מהזמן האחרון בהינג' מלמד שאני עושה לייק לכל בחורה שהיתה ביפן. הבעיה היא שזה כבר לא קריטריון כזה קשה. אני צריך להעלות את הרף!
(לא שזה משנה כי לא היה לי עד עכשיו אף מאצ', אבל לצורך המשחק נו)

נרשמתי לקורס צילום במרץ. לא שאני חשוב שיצא ממני איזה צלם או משהו, אבל קצת הזדמנות לתרגל יצירתיות, קצת לצאת מהבית, קצת לפגוש אנשים. נראה לי שיהיה סבבה, ואולי יפתח את הדרך לעוד דברים מחוץ לבית.

תודה באמת! לא יודע למה זה כזה קשה להורים שלי. הם עושים את זה הרבה ואף פעם לא מודיעים. לפעמים אני בא עם פיג'מה (גר קרוב) ומגלה שכל המשפחה באה. מעצבן מאוד.

נניח וההורים שלכם מזמינים אורחים נוספים לארוחת שישי, כאלה שלא באים בד"כ, נניח דודים/דודות/בני דודים/אחיינים/חברים וכדו', האם אתם מצפים שיגידו לכם מראש או שזה נראה לכם סביר להגיע ולגלות כשמגיעים?

מודה שאני רק מתחיל להכנס לז׳אנר לאחרונה, אז הגיוני שאני מכיר רק את ה-surface level stuff.
אבל ניסיתי!

להמליץ על Annihilation של ג׳ף ונדרמיר זה כאילו ברור מדי מאליו? למרות שהוא רק חלקית אימה ויותר weird

השותף שלי נוהג לעתים קרובות, ואפילו בשעות לילה יחסית מאוחרות כמו עכשיו, לדבר בטלפון עם חברים. לפעמים שעות על גבי שעות. אני לא זוכר מתי בפעם האחרונה דיברתי עם מישהו שהוא לא אמא שלי בטלפון בכלל, אפילו לא שלום שלום. איך הוא עושה את זה? איך יש לו חברים כאלה דברנים? או שאולי זה אני שמוזר?

מנסה לחזור לשגרת אימונים אחרי איזה חודש שלא התאמנתי. החלק הכי קשה הוא להוציא את עצמי מהבית. תאחלו לי בהצלחה

פעם אמא שלי היתה מכינה צ'יפס בעצמה לפעמים, כשהיא רצתה לפנק אותנו. היה לה סיר עתיק, כתום מתקלף, עם רשת נשלפת שכשהייתי רואה אותו הייתי יודע שהיום אוכלים צ'יפס, והבית היה מלא בריח של שמן חם. הסיר, אני חושב, נזרק מזמן, והיום היא עושה צ'יפס קנוי באייר פרייר. זה לא אותו דבר. לא יודע למה נזכרתי עכשיו.

השבוע הזה, סביב החתונה, לא בהכרח התחיל ככה, אבל ככל שעובר הזמן ואני נמצא יותר ויותר בתוך כל השיחות ואירועי הצד שקשורים יותר ופחות, ככה מתחדדת אצלי התחושה שהחיים האלה ברחו ממני ואני יותר מקצת מרגיש כמו ציור נוף על קיר של מוטל זול. כזה שלא ממש מסתכלים עליו, ואם כן אז תוהים למה הוא שם בעצם.

פעם הייתי אומר שקשה להגיד בדיוק איפה עובר הגבול בין תל אביב לגבעתיים אם לא מכירים טוב את האיזור. היום אני אומר שזה ממש פשוט - איפה ששביל האופניים נגמר.

להפך! אני באמת שמח שלפחות יצא מזה משהו (:

שמח שנהנית מהסבל שלי

bsky.app/profile/norm...

מה שכן, רק שתדעו שנראיתי אש

טוב די סיימתי, מתי הולכים?

בכנות אני לא כזה יודע מה לעשות. אני לא ממש בנאדם של מסיבות וריקודים, וגם אין לי פה חברים או משהו. מוצא את עצמי ממלא את תפקיד המלצר למי שצריך, מביא מים וקינוחים ושוטים. לפחות שאהיה שימושי

תודה! אני אוהב להתלונן, אבל סה"כ אירוע משמח

נוט טו סלף: בחתונה הבאה של אח שלך (טפו טפו), תשן קצת יותר מ-7 שעות בלילה, למה החרא הזה מתיש

כולם מצפים שאני אכיר פה בת זוג. לא מבין למה זה הגיוני, כולן פה בנות משפחה, מה אני אמור לעשות, להתחיל עם בת דודה שלי? (היא נשואה, לא נראה לי שהיא בקטע)

בלי הכנה הרב תקע לי מיקרופון בפנים, שם את הכובע שלו עלי, ובום, אני מברך אחת משבע ברכות. והכי גרוע - הוא נתן לי את הברכה הכי ארוג, עם המילים הכי קשות והוא ממלמל. קיצר, הבכתי את עצמי.

וואלה לא ידעתי שמיץ גת זה קטע. כאילו, ידעתי שזה קיים, לא ידעתי שזה משהו שאנשים שותים בחתונה נורמטיבית. אני ממש תמים לפעמים.