Eran Minhar

ולא, אין שום קשר לגברים ונשים. שובניזם היא פטריוטיות בשילוב שנאה לצד השני.
נשמע מוּכר?

אבל זה לא הספיק לו. לא, לא, לשובן היו אספירציות גדולות יותר, וסתם כה לאהוב משהו לא מספיק. הוא חייב לשנוא משהו אחר במקביל!
אז שובן שנא את האויב.
ממש ממש שנא אותו. זה עשה לו להרגיש יותר פטריוט, יותר לאומי, ולא אכפת לו שהוא הפך ללאומני.
והוא עשה את זה בכזו תשוקה עד שנולד כינוי על שמו - שובניזם. >

אני רוצה שתכירו רגע את ניקולא שׁוּבֶן. הוא היה חייל של נפוליאון והוא כל כך אהב את המדינה שלו (שהיא במקרה היתה צרפת ולא ישראל) עד שהמושג ״פטריוט״ היה קטן עליו. >

בשנת 1928 נכתב באותו העיתון כי רבים מהשכנים הזקנים של לי אישרו כי הסבים שלהם הכירו אותו כשהם היו ילדים, וכבר באותה התקופה הוא היה מבוגר.
היו לו למעלה מ־200 צאצאים ועל פי וויקיפדיה, ״הוא שרד 23 נשים״.
הסוד שלו לחיים ארוכים? לחשוב רגוע, לשבת כמו צב, ללכת בעליצות כמו יונה ולישון כמו כלב.

לפי כתבה ב״ניו־יורק טיימס״ בשנת 1930, פרופסור וו צ׳ונג צ׳יה מאוניברסיטת צ׳נגדו מצא את התיעוד הממשלתי הרשמי משנת 1827 בו הממשלה מברכת את לי לרגל יום הולדתו ה־150. יותר מזה, מסמכים מאוחרים יותר בירכו אותו לרגל יום הולדתו ה־200 בשנת 1877. >

לי צ׳ינג יואן מת בשנת 1933. האיש, שבמהלך חייו היה הרבליסט, עוסק בצמחי מרפא, וחי בסין. הוא טען כי נולד בשנת 1736, מה שעושה אותו בן 197. וזה בהחלט מוזר, אבל מוזר יותר היתה עמדת הרשויות, שטענו כי הוא נולד ב־1677. שוב: הרשויות הרשמיות טוענות שהאיש בן 256! >

האיש הזה לא כועס. הוא פשוט זקן. ממש ממש זקן. בן כמה? ההערכות הכי זהירות מספרות על 197 שנות חיים. אבל רגע. בואו נתחיל ממהתחלה.
וההתחלה היא בעצם בסוף: ~

‫זהו הציור הראשון אי פעם של פנתר. ‬
‫הוא צויר לצד צבוע מערות במערת שובה (Chauvet) שבצרפת לפני יותר מ־30 אלף שנה. ‬

הנה הקינג ג׳ורג׳ החמישי (שבכלל קראו לו פרדריק ארנסט אלברט) והאישה שלצידו, המלכה מרי, משקיפים מעל הבלקון של ״המצודה האדומה״. איפה זה? זה בדלהי, שנת 1911.

בפעם הבאה שאתם עוברים בקינג ג׳ורג׳, אל תשכחו שמדובר בקינג אמיתי. מלך מלך. עם כתר והכל.
היתה לו חתיכת אימפריה ביד, מאוסטרליה ועד צפון אמריקה, אבל איכשהו משהו התפקשש. >

המילים שהעברית קיבלה מפרסית הן לא רק מילים — הן תזכורת. תזכורת לכך שלשפות, לעמים, לתרבויות — יש זיכרון ארוך יותר מכל ממשלה. שהעבר, על כל השכבות הלשוניות וההיסטוריות שהוא משאיר אחריו, חי בתוכנו גם כשאנחנו לא שמים לב.
והעבר הזה, לפחות בלשון העברית, מדבר… פרסית.

והנה פרדוקס קטן, או אולי גדול: בעיצומה של מלחמה מתמשכת בין ישראל והרפובליקה האיסלאמית של איראן — העברית שאנחנו מדברים ממשיכה לשאת בתוכה עקבות עמוקים של התרבות האיראנית. לא מהשלטון הנוכחי בטהראן, אלא ממה שהיה כאן הרבה לפניו. >

גם בימי הביניים ותקופת התחייה העברית, בזמן חידוש השפה, הפרסית המשיכה להשפיע דרך יהודים שגדלו בתרבות הפרסית, כמו יהודי בבל או יהודי איראן, שהביאו איתם מילים ומושגים שנכנסו לשפה העברית המדוברת. >

מעבר להשפעה הישירה של השלטון והמסחר, התרבות הפרסית העתיקה היתה תרבות משכילה ועשירה מאוד — עם ספרות, אמנות, פילוסופיה, דתות ואירועי תרבות. השפות השונות היו צריכות מונחים חדשים לתיאור רעיונות, טקסים ומוצרים חדשים — וזה הרבה יותר קל לאמץ מילים חדשות מפרסית מאשר להמציא מילים משלך. >

במשך הדורות, היהודים נדדו לאזורים תחת שלטון פרסי או לאזורי השפעה פרסית, כמו בבל, פרס ואפילו טורקיה — והם המשיכו לשאת איתם מילים ותרבות. השפות שמסביב, כמו הערבית והטורקית, שאבו גם הן מילים מפרסית, והן העבירו אותן לעברית בתקופות מאוחרות יותר, כמו בימי הביניים והעת החדשה. >

גם היא שמרה לא מעט מושגים פרסיים. זאת אומרת, המילים הפרסיות לא תמיד נכנסו לעברית ישירות — אלא לפעמים גם דרך שפות אחרות. הארמית יצרה ״גשר״ לשוני שהקל את ספיגת המילים. >

בעוד הפרסית היתהשפת השלטון ושפתה של התרבות השלטת, השפה בה השתמשו כשפת ביניים ובה ניהלו את העניינים באימפריה האחמנית וגם אחריה היתה הארמית. >

בזמן הזה, הפרסית לא היתה רק שפת השלטון, אלא גם שפת תרבות, דת, ומסחר. יהודים שהתגוררו באימפריה האחמנית נחשפו לפרסית באופן יום־יומי — בשוק, במנהל ובדת. ככה הרבה מילים פרסיות חדרו לשפה שלהם והשתלבו גם בדיבור וגם בכתב. >

היתה פה התקופה הפרסית במזרח התיכון, שהחלה במאה השישית לפני הספירה עם עלייתה של האימפריה האחמנית. זו היתה אימפריה עצומה שכללה את ארץ ישראל, בבל, פרס, חלקים נרחבים ממצרים לצד שטחים נוספים. >

קודם כל, יש לזכור שעם ישראל חי, נודד ושלט במשך תקופות ארוכות תחת שלטונות זרים — ורבים מהם היו פרסים - או אימפריות שהושפעו עמוקות מהתרבות והשפה הפרסית. >

אז למה כל כך הרבה מילים חדרו לעברית מפרסית?
העובדה שהפרסית היא מקור כל כך רחב למילים שאולות בעברית היא לא מקרה, אלא תוצאה של סדרת אירועים היסטוריים, חברתיים ותרבותיים שהתרחשו לאורך מאות ואלפי שנים במזרח התיכון. >

״כּוּשְק״ היה ״ארמון״ או ״ביתן מרובע״ בפרסית.
דרך השפה הטורקית המילה התגלגלה והפכה ל״קוֹשְק״ (köşk). משם הגיעה לשפות רבות, כולל רוסית - ומשם לעברית כ… ״קיוסק״. 

יש עוד המון מילים, כמובן: אשפוז, אֶתְרוֹג, בָּזָר, גִּזְבָּר, גַּנְזַךְ, הַרְפַּתְקָה, נַרְגִּילָה, נָתוּן, פֻּזְמָק, שַׁחְמָט, ורד ועוד הרבה. >

גם המילה ״פתגם״ נכנסה לעברית מפרסית, שם ״פתגם״ הוא יצירה עממית קצרה, המשמשת להעברת מסר דידקטי או רעיון כללי. מעין ״מאמר״ או ״אמרה״. >

המילה ״שרוול״ באה מהמילה הפרסית ״שַׁלְוָאר״ (shalvar), שפירושה מכנסיים. המילה הגיעה לעברית, עברה שיכול אותיות - שינוי בסדר שלהן - וקיבלה את הצורה ״שרוול״, שמתארת את חלק הבגד המכסה את הזרוע. 
המילה קשורה גם ל״סרבל״ בערבית, שמציין פריט לבוש כללי, ולעוד מילים ביוונית ובסלאבית. >

אחת המילים המפתיעות שהגיעו מפרסית היא קוויאר.
כן. ממש מפתיע: מקור המילה הוא במילה ״ח׳אג-אוור״ (khag-avar), שפירושה ״מייצר ביצי דגים״ או ״זה שמייצר ביצים״. זו היתה המילה גם לדג החדקן עצמו וגם לביצים שלו, מהן מכינים את הקוויאר. 
עם הזמן, השם התקצר והתגלגל לשפות רבות, וקיבל את הצורה המוכר לנו כיום. >

במקור, המונח התייחס בעיקר למדידות ולתכנון גיאומטרי, אך עם הזמן התרחב והקיף את כל תחומי העיסוק הטכני והמדעי המודרניים הקשורים בתכנון, בנייה ופיתוח של מערכות ומוצרים. >

כדי לבנות את הגינה והבית היה צריך לתכנן ולהנדס את המבנה. גם מקור המילה ״הנדסה״ הוא בפרסית, שם היא נגזרת מהמילה ״האנדזה״ (handāza) שמשמעותה ״מדידה״ או ״גיאומטריה״. המילה התגלגלה דרך השפה הערבית, שם הפכה ל״הנדסה״ (handasa), ומשם אומצה לעברית. >

הגינה הריחנית זכתה לשם משלה. ״המקום של הריח הטוב״ - בּוֹ - ריח נעים; סטאן - מקום. כמו שאפגניסטין היא מקומם של האפגניים, למשל.
בוֹ-סטאן.
בוסתן. >

יסמין בדרך כלל צומח בבוסתן, וכולנו יודעים שזו המילה הנרדפת ל״גן״.
במקור, הבוסתן הפרסי היה גן סגור בחצר הבית. כיוון שהסביבה המיידית של בתים בעבר לא היתה סביבה נקייה - ביוב, אשפה ושאריות של החיים העלו ריח לא משהו - בחצר הסגורה היו מגדלים לרוב פרחים ריחניים ועשבים ארומטיים. >

ויש עוד צמחים שבאו מפרס. למשל, המילה ״יאסאמין״ הוא מהשפה הפרסית, ובעקבות הכיבוש המוסלמי של פרס, היא הגיעה לשפות רבות, כולל ערבית, טורקית, לטינית, צרפתית ואנגלית. בעברית היא התקבעה כ״יסמין״. >