Adi Angert

השיתוף ציבור המיותר ביותר ששמעתי עליו, ושמעתי

‏סיכום: סה"כ סבבה

‏גלריה:
ניסן שור מפרגן ללירי אלבג. התחברתי. רונן טל מראיין את הני זוביידה: כאילו מעניין ומאוזן אבל פעם פגשתי אותו במציאות והוא היה דוחה ברמות.
אבי פיטשון בביקורת תערוכה מלמדת ומסקרנת על אורי קצנשטיין.

דהמרקר: ממליצה מאוד לקרוא את הכתבה על המכינות באינטרנט, כי הטוקבקיסטים עלו על העניין טוב מהכתבת: עוד מחולל מיליטריזם בחברה הישראלית שלא חסר בה מזה.

‏חדשות:
יוסי ורטר מספר שנתניהו לא מעוניין להחזיר את החטופים, כי הוא מודאג מזה שציונות הדתית תפרק את הקואליציה. המפלגה, לא המצביעים שלה כמובן.

‏מוסף:
אלון עידן צודק בניתוח שלו את הראיון עם רזי ברקאי: המרכז הפסיד, השמאל מעולם לא עלה למגרש אפילו. יובל לבבי מספר לנו על מקור השם תל אביב. לא בלתי מעניין.

‏להשלמת התמונה המדכאת על צה"ל כדאי לקרוא את עמרי הרצוג על השירות בשטחים של אלעד וינגרד.

ספרים: מעין איתן מבקרת את "טנגו השטן" ומזכירה שספרות היא לא דיווח עיתונאי. משפט מוצלח.
נועם שיזף (תגידו, הוא סירב לשרת בשטחים בזמנו?) כותב על כזה וכזה תאכל חרב של אסף חזני. חזני מתאר איך צה"ל הופך לצבא של משיחיסטים פאשיסטים. עשיתי יותר מ 150 יום מילואים, והוא צודק.

‏שבת שלום לחברי מכון עקבות, ולכל הדיסידנטים הפוליטיים, לסרבנים ורדיקלים באשר הם שם. ‎#דפדוף_נעים הלא הוא שרשור הביקורת על גיליון סוף השבוע של עיתון הארץ. ראשית הערה: ניסיתי לקרוא באפליקציה. מדובר במוצר נחות, לא מאורגן במדורים או בסדר זמנים ומדכא גרפית. חבל, הטכנולוגיה קיימת.

תרבות וספרות: מאמר לזכרו של זאב רווח ותחתיו שיר של שלומי חתוכה. החברתי מאוד לעריכה.
תום נבון כותב יפה על שתי ביוגרפיות של חנה סנש. דמות מורכבת יותר מ "אלי אלי". בהזדמנות אתן כאן המנוחה ואני אלא אם ל @טלאנגרט מתחשק.

לסיכום: בסדר גמור.

גלריה: עידו דוד כהן נותן לדעתי בשקט 2500 מילה על הסיקור התקשורתי סביב אייל גולן לאורך יותר מעשור. חשוב, אבל אין נושא בעולם ש 1500 מילה לא מספיקות לו.

קרן דותן מבקרת שני ספרים שיצאו בהוצאת שתיים, שנראה שקיבלה על עצמה להוציא כל ספר שנוגע בשבעה באוקטובר. באמת

ספרים:
בחירה יפה לתת למיכל סלע מנכלית גבעת חביבה לבחור ספרים על חינוך, הבחירות שלה כמובן בנאליות והנה הפעלה: בחרו חמישה ספרים על המצב.
מיותר. שתו מים. יש גם ביקורת על הדס קלדרון, אבל כבר היה עליה לפני שבוע בגלריה.
יש גם חזי לסקלי, שאני יודעת שזה חשוב לכמה ממכם ולכן מדווחת אבל אני אישית דילגתי.

דה מרקר: קראתי בעיון את הכתבה המעולה של גור מגידו על יואב ירום, רמ"ט גולני שהוביל את ז'אבו ארליך וגור קהתי זכרונו לברכה אל מותם. עולה שמטומטמים יש גם בצד שלנו, רק אנחנו לא נגן עליהם. כל הכבוד למגידו.

מוסף: יאיר בן דוד (מי זה? אפשר הכותב הוא? @אבנרשפירא אתה יכול בבקשה לשים כאן את אוצר הארכיון שלך בנושא?) מספר לנו על מוסר של תינוקות.
יש אלף עמודים על משבר האקלים. מצבנו בגדול, רע. אילון גלעד מסביר לנו שפעם לא היה רווח בין מילים.

#דפדוף_נעים קצר כי לצערי אין זמני בידי בסופש הזה:
חדשות: חגי אלעד מטייל בשביל ישראל וכתב על זה יפה מאוד.

האמת שאני לא זוכרת, רק זוכרת שביננו ממש צחקנו עליה

יאמר לזכותי שהיה 2008 או משהו כזה והגזרות היו נמוכות. המדריך לשעבר ואני צחקנו על השמאל הרדיקלי והמטומטם.
כשירדנו מהאוטובוס בתל אביב היה לי איזה רגע התלבטות אם לעלות על המונית שירות חזרה לחיפה, אבל החבר שלי באותה תקופה חיכה לי שם אז נסעתי. הסוף.

המנוח ואני על מסאפר יטא: כשהייתי בת 23 ככה המדריך גרעין שלנו עזב את התנועה, אבל הזמין אותנו לבוא איתו לשקם בתים שבדיוק הרסו שם.
רק אני באתי ובאמת היה קפוא ובנינו במלט ואבנים, ואז כשישבנו לאוכל צהרים ואיזה אמריקאית והעירה לי שרואים לי את החריץ של התחת וזה פוגע בתרבות שלהם. >>>

קל

גלריה: קראתי רק שגיא כהן, אבל זה לא אתם זה אני.

דהמרקר: כתבה מתורגמת על נדלניסטיות. תרגמו "מפתחת נדלן" במקום "יזמית נדלן". חבל.

תרבות וספרות: קול קורא לתחרות הסיפור הקצר.

לסיכום: גיליון חלש בסך הכל.

ספרים: עמרי הרצוג כותב על החדש של מאיה ערד שהוא עוד מאותו דבר. עוקביי הנאמנים יודעים שאני קוראת אדוקה שלה, אבל לאחרונה קראתי את ספרה השני "תמונות משפחה" והחלטתי שנמאס לי מהשנאה שלה לדמויות. בסוף בטח אקרא אבל לא דחוף לי כמו פעם.

מוסף:
יהודה כהן, אבא של החייל החטוף נמרוד כהן נפגש עם כרים חאן כדי ללחוץ על נתניהו לעסקה.
עמוד אחכ יש על בלוז של תאילנדים. יכול להיות נחמד אבל אישית לא חטופים לא מעניין.

עמוס הראל ויוסי ורטר מספרים שביבי עובד בלהפר את עסקת החטופים כבר בשלב הראשון. נקווה שלא יצליח ונצא גם השבת לשער בגין לדרוש #אתכולםעכשיו

לא קוראת בדרכ גדעון לוי אבל התיאור של השחרור של חאלדה ג'ראר, שישבה בכלא הישראלי פעם רביעית ללא משפט וללא כתב אישום חשוב. אפשר להיות בעד אפשר להיות נגד אבל אלו הן העובדות, ובשביל עובדות יש חדשות. יפה.

שבת שלום לחטופות שחזרו, ולחטופות שחוזרות מחר, לבני המשפחה ולמפגינות המתמידות. #דפדוף_נעים שרשור ביקורת על גיליון הסופש של הארץ:

דה מרקר: ראיון עם עדי עזוז מנכלית החצר הנשית. שתדעו רק שמירית סידי שהקימה את הארגון היא אחת העוסיות הטובות שהיו בישראל אי פעם, באחריות.

סיכום: אם תקראו רק דבר אחד בעיתון בסופש גדי שזה יהיה גילדת הכתבנים.

גלריה: לא אסכם את סיכומי השנה. לילך וולף כותבת יפה מאוד על שחקנית(?) אונליפאנס.

תרבות וספרות: למי שיכול להרשות לעצמו רגשות לגבי השבעה באוקטובר אני ממליצה לקרוא על ואת גילדת הכתבנים. מי שכרגע לא בנקודה לרגשות שיוותר.

ספרים:
יובל אונגר מטגן את נועם פרתום הבכיינית שהתבכיינה על הביקורת של יהודה ויזן והנה עוד מבקר קוטל אותה. בחיי שאין לי מושג מה כל כך אהבו אותה בטוויטר.

רשימת קריאה ל 2025: שימושית ביותר. אחד הטורים המוצלחים של ספרים כל השנים, ונראה שגם השנה נעשתה עבודה לא רעה בכלל.

לחובבות הז'אנר שמתגעגעות לביקורות תאטרון נותנים בקצה 2,500 מילה מיכאל הנדלזלץ. אני אישית ויתרתי.

רונית ורד מתפייטת על נשים בדואיות שמגדלות זעתר באוריאנטליזם שמישהו היה צריך להעיר לה עליו טרם פרסום. משהו אומר לי שלא חסרים אנשים ווק בהארץ שיכלו.