mamacats🐈🐈‍⬛🐈🐈‍⬛

אני צריכה קצת אפסקה בחיים שלי

הגברת שהגישה לי את התזכורת למספר הימים הביאה לי אותה הפוך ובאתי לשים אותה ככה שיוצא 189. אמרנו הלוואי ביחד והמשכנו בשקט

איך אפשר לעבוד ככה עם הפלרטוטי בטן האלה??

pantaloon Pantaloon is a home for bold and bizarre indie games. Sign up to the newsletter and get free games sent directly to your inbox each month.

New month, new game! For July we’ve partnered with @thunderfulgames.bsky.social & @stormtellergames.bsky.social to give you Lost in Random: The Eternal Die 🎲

Keys drop on Jul 31 via the newsletter - www.pantaloon.io

We’ve also got 5 keys espesh for Bluesky - just follow + share this to enter.

אוי זה ממש שובר לב, משתתפת בצערכם. הוא נראה מתוק כל כך!

די נו כתיבה כל כך שקופה, ברור שזה בשביל הפרק העתידי של "התנינים והנחשים התרבו באופן חסר הבחנה ועכשיו השתלטו על איזורים שלמים שבהם הם מין פולש והובילו לאסון אקולוגי" איף זה העלילה הדיסטופית הכי זולה שיש

אז עכשיו את מבינה למה צחוק הוא מנגנון הגנה שלי??

אני בעיקר חשבתי על האירוניה במשפט "המחנה הממלכתי מתפרק" בשעה הזו בחיינו

זה מצחיק עוד מישהו שהמחנה הממלכתי מתפרק?

לא יודעת אם אצל כולם, אבל אני מרגישה חוויה גדולה של ניתוק שדי מתחברת לי לחוסר אוריינטציה בעולם

זה מעניין, מעולם לא הייתי מנחשת שככה נראית התמוטטות עצבים מבפנים

יותר מדי אחים אנחנו בשבילי

אילו רק הייתה לישראל יחידה לשיפור השירות הממשלתי...

אני יודעת שאתם עייפים ממלחמות, אז אולי זו הזדמנות להראות לכם את האוצר שמתגלגל אצלי כבר שנים ואני לא יודעת מתי ואיפה הוא הגיע אלינו, אבל בעיני זו פסגת הקריאיטיב של המין האנושי ומכאן אפשר רק להדרדר

שיר הממד החדש שלי הוא בלדה לחדוה ושלומיק

מיגרנה

מרגישה שהקאץ'פרייז שלי מתחילת המלחמה (אני עייפה ממלחמות) מקבל משמעות מאוד ליטרלית היום..

לפחות סבתא של הבנזוג בירכה אותנו בקיצ'רי

כן בדיוק

בדיוק דימיתי את זה לחברה שלי באנלוגיה לנהגים בכביש שמנסים לתקשר דרך הצופר בלבד

עבורי זה איכשהו תמיד נופל על השלב שאני צריכה ללמוד למבחן בלימודים ואני שורפת יום על לא להצליח להירדם ואז להיות עייפה וחרדתית מדי בשביל ללמוד :(

זהו אני רשמית מהנחבלים בדרך לממד, רק חבל שזה היה בפעם האחת ההיא שפיקוד העורף רק רצה שאני אקום..

היש מביך משיעור עם עוד סטודנט אחד והמרצה? (כנראה ששיעור בלי עוד סטודנטים בכלל, אבל נו)

נראה קוזי, לא מאשימה אותם

או בחופשה בחו"ל

שלב 5 ואחד החשובים: יש אנשים שתרצי לדבר איתם כדי לאשש לעצמך דברים, אל תפני למקור של כאב שלך, זה עתיד לאכזב אותך. אבל יש לך חברים טובים שיציעו לך כתף ואל תסרבי לה רק כי את מפחדת להיות מעמסה

שלב 4: את תרגישי צורך עז להתמסטל מחדש ולהיטמע בטראומה, ולא תדעי אם זה נכון עבורך. כל הסביבה שלך תתנגד לזה ואת תנסי לשמוע בקול ההיגיון. תני לעצמך רגע, קחי אוויר, את לא צריכה לבלוע את כל הגלולה המרה הזו בבת אחת

שלב 3 (יום חדש): את תביני שעולמך חרב עלייך ותרגישי שאת נחנקת תחת ההריסות, אבל לשאר האנשים בחיים שלך זה עוד יום שלישי ויש להם דברים לעשות אז תצטרכי לחכות לזמנים המתים שלהם כדי לפרוק
(ועוד טיפ ממני: הקלטתי את עצמי כאילו מדברת עם חברה שלי, כדי שימשיך לי הרצף ואני אוכל לאחסן את זה איפשהו)

שלב 2.2: הכל זה טריגר. את לא מדמיינת את זה, זה לא הופך את המציאות לחלום, זה לא סיפור שאת ממציאה, זה פשוט תשומת לב לדברים שהעדפת לשכוח ולהתעלם מהם כל הזמן הזה

שלב 2: כולם יגידו לך שאת פרנואידית וזה כנראה נכון, אבל זה לא אומר שמה שאת חושבת שקרה הוא שקר