אפשר להרגיש שמשהו נפתח. כל הגועל והאובך והחום והכבדות נשטפים. לקחנו צעד לכיוון שלום בדרך של חוכמת הלב, והיקום לא נשאר אדיש. מהדהד ומגלגל את הפירות של הזרעים שנטענו.

הלוואי שנמשיך לצעוד בדרך זו, הלוואי שהחטופים ומשפחותיהם ישתחררו מסבלם.

יודעת שהחרם משפיע גם על פלסטינים בעזה ובגדה כי הם נמצאים תחת אותו רשת אינטרנט?

גם אני חוויתי את זה עם סורי שפגשתי בדובאי, נראה לי שיש להם מספיק בעיות בבית בשביל שיהיה להם אכפת מישראל, ובניגוד ללבנון ששם אנשים זוכרים את הכיבוש הישראלי, עם סוריה לא הייתה לחימה בקרקע המוןןןןןן שנים.

מרוב ניקוד לא הבנתי כלום

לא קראתי את הספר ואני לא אישה, הטענה מהספר זה שטיפול דינמי/פסיכואנליטי יהיה יותר מועיל לנשים מ-CBT? או שמציעות משהו אחר?

אל תיפלו לייאוש - כל אחת מהעסקאות קרו בזכות המאבק הציבורי.

לחברי הממשלה אין מספיק לב בשביל להחזיר אותם - נכפה עליהם, במאבק עיקש ונחוש נחזיר את כולם הביתה והחיטה תצמח שוב.

ועל פי חזון אחרית הימים של ישעיהו - ”וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת, לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.”

לחטופים אין יותר כוחות, אנחנו ניתן להם כוחות, עם לב חם ונשימה עמוקה, נחזיר אותם הביתה.

לחטופים אין יותר כוחות, אנחנו ניתן להם כוחות, עם לב חם ונשימה עמוקה, נחזיר אותם הביתה.

כן צלמי

דיסקים לצריבה או של מוזיקה? אם זה מוזיקה ויש משהו שווה אשמח לקחת

מה הקונטקסט?

בעיקר מתוך פחד להיות מזוהה כיהודי בחרתי בתא של הנוצרים.
אחרי כמה דקות של מדיטציה התחלתי לשמוע "אללה אכבר" מהתא של המגן דוד לידי. 🤷‍♂️

תהיתי אם השטיחים היו מונחים בתא של המגן דוד כי לא היה מספיק מקום בתא הקטן של המוסלמים, כי עובד של שדה התעופה מתוך בורות חשב שיהודים מתפללים על שטיח, או כי מתפלל אקראי חשב שזה יהיה נחמד לעשות דווקא ליהודים.

שדה התעופה צ'ארלס דה גול, פריז. נכנסתי עכשיו לחדר תפילה בשביל לעשות מדיטציה, היו שם שלושה תאים.
בתא אחד מצויר צלב על הקיר, שם היו מונחים שני כיסאות.
בתא השני היה מגן דוד על הקיר והיו מונחים על הרצפה שני שטיחים (כמו של מוסלמים).
בתא השלישי היה סמל הסהר של האסלאם, וגם שם היו מונחים שתי שטיחים.

בתור תינוקות אנחנו מבחינים שאנחנו וההורים לא אוכלים את אותו האוכל - התינוק חלב אם וההורים אוכל מוצק. דבר שלתינוק הוא כנראה לא אינטואיטיבי, ונוצרת התניה שלברור אוכל ולבחור מה אוכלים ומה לא זה נורמטיבי ומועדף. ההתניה גם מחוזקת בשלב האוראלי כשמכניסים דברים לפה וההורים אומרים לנו להוציא.

היום אני יודע שלמרות שהוריי מאוד אוהבים אוכל,יש דברים שהם לא אוכלים, כשמציעים להם הם מגיבים בדחייה. כאנשים בוגרים זה נראה לנו כמו התנהגות נורמטיבית לדחות אוכל, אבל בתור תינוקות אין לנו באמת בחירה ואנחנו גם לא באמת דוחים אוכל. (אני לא מדבר על השלב שבו כבר מתחילים לאכול אוכל שהוא לא חלב אם) ⬇️

יש לי סתם תיאוריה שאין לה שום בסיס וכנראה לא נכונה. אני גם היום מחשיב את עצמי ככזה שאוהב מאוד אוכל, אבל גם אני בתור ילד הייתי מאוד בררן למרות שההורים שלי היו לוקחים אותנו למסעדות וגם מאוד אוהבים אוכל. ⬇️

קריב הקים שדולה בכנסת לקידום הסדר בטחוני אזורי.

חוץ מזה שניהם נוכחים מאוד בהפגנות, והתנגדו פומבית להדחה של איימן (בניגוד לשאר האופוזיציה שהתמעמעה / תמכה)

לזימי הצליחה להשיג כמה דברים במתווה פיצויים למלחמה עם איראן.
היא גם שלחה מכתבים למפכ"ל וליועמשית בעקבות החיפוש בעירום שביצעו על מפגינות שהפגינו נגד המלחמה.
ודחפה לדון בהיעדר מיגון ביישובים.
היא הגישה הצעת חוק לבטל את הסעיף שמאפשר לחברי כנסת להדיח חברי כנסת.

הם עושים עבודה טובה מדי בשביל סיקור בתקשורת. התקשורת מעדיפה לסקר רק את העבריינים של הכנסת. ממליץ לעקוב אחריהם בקבוצות עדכונים שלהם בוואצאפ.