Tamar Rotman

יש גם תשורות מיוחדות: ציורים שציירו ילדים וילדות שנולדו וגדלו בישראל ונמצאים בסכנת מעצר וגירוש. הציורים צוירו כחלק מסדנת אמנות שהמוקד הפיק והוצגו בתערוכה באוגוסט האחרון. אני כבר בחרתי ציור (חיפוש אחר חופש ושלווה של צ'ריס בת ה-16), בואו לבחור אחד לעצמכם.
causematch.com/hotline2025-...

המוקד פועל להסדרת המעמד החוקי של אותם צעירים וצעירות כדי לאפשר להם לחיות בכבוד, לבנות לעצמם עתיד, לא לפחד מגירוש ולתרום לחברה הישראלית שהם חלק בלתי נפרד ממנה. כל תרומה תוכל לסייע למוקד להגשים את היעד הזה (ועד יום חמישי - כל תרומה שווה כפליים!).
causematch.com/hotline2025-...

אבל הצעירים האלה הם חסרי מעמד חוקי בישראל, אין להם זכויות בסיסיות, הם לא זכאים להוציא תעודת זהות או רישיון נהיגה, הם גם לא יכולים ללמוד או לעבוד במקצועות שדורשים רישוי. הם רוצים להיות חלק מהחיים פה - והמדינה שוב ושוב מסרבת לכך.

מטרת הקמפיין השנה היא לגייס תרומות שיסייעו לקידום מעמדם של צעירים וצעירות מקהילות המהגרים והפלטים בישראל. רובם נולדו בישראל, גדלו והתחנכו פה. הם מדברים עברית, לומדים במערכת החינוך הישראלית ורוצים לחיות ולבנות לעצמם עתיד כמו כל ישראלי אחר בן גילם.

היי שלום, תראו מה זה. לפעמים אני פה. הפעם זה בגלל שגם השנה המוקד לפליטים ומהגרים יוצא בקמפיין גיוס המונים וגם השנה אני מצטרפת בשמחה לסייע בגיוס התרומות למוקד שעושה עבודה חשובה כל כך בהגנה על קהילות חסרות מעמד שחיות בישראל. אפשר לתרום דרך עמוד התרומה שלי בלינק הזה.
causematch.com/hotline2025-...

הקטע זה שמה זה כבר ביטול מפגש של כמה נשים ששואפות לדו קיום ושלום מול חיים בעוצר ובפחד. אבל זה חלק מהעניין. האלימות שלא מאפשרת להיפגש, שלא מאפשרת ליצור אלטרנטיבה, שפוגעת והורסת ומחריבה. כמה נמאס לי.

הייתי אמורה לנסוע ביום חמישי לבית ג'אלה למפגש נוסף עם נשים פלסטיניות, אבל האש שהמתנחלים מבעירים בגדה והמחסומים והעוצר שהצבא מטיל לא מאפשרים תנועה חופשית לפלסטינים, שלא לדבר על הפחד והקושי המנטלי.

בצד החיובי של החיים, וכנראה לקראת ההופעה הצפויה במרץ, רונה קינן שחררה שלושה שירים שהוקלטו בהופעה האחרונה שלה בבארבי. #נצנציםבאוזניים

החיים היו יותר פשוטים בישראבלוג

אנדנדינו בין רשת חברתית של נאצי עם אפליקציה שעובדת סביר ופיד שהצלחתי לאצור בדיוק כמו שאני רוצה לבין רשת חברתית עם אפליקציה מעצבנת שמקרטעת לי ומקפיצה לי אנשים שאני לא רוצה לראות.

מה כבר רציתי, לחיות בשקט בעולם בלי נאצים?

אני חושבת שניסיתי (זה אחד הספרים האהובים על אמא שלי ועל האקס-חברהכיטובה. האקס אפילו קנתה לי פעם מארז של שלושת הספרים הראשונים באנגלית), אבל פשוט לא נתפסתי לזה. במקום קראתי את היידי, פוליאנה ודפי תמר.

מעולם לא קראתי.

צללית של סולם

היה יום עבודה עמוס ויצאתי ממנו עייפה לגמרי. אבל ביציאה מהעבודה היה רגע יפה.

התקנו בסופ"ש פעמון דלת עם מצלמה ואנחנו מקבלים התראה לטלפון על כל פעילות שמתרחשת בחוץ. אז התוצאה היא שעכשיו כל פעם שאחד מאיתנו יוצא או חוזר מהבית הוא מוציא לשון למצלמה כי אנחנו זוג אנשים בוגרים.

הן כאלה גושי פלאף של מתיקות שמשמחות את הלב. האימוץ של כל אחת מהן היה החלטה כל כך נכונה וזה משמח כל כך לראות איך הן נקשרו יותר ויותר אחת לשנייה.

כמה דרמה על הבוקר

אוף, חנין.

השפעה ברורה של המלחמה

אלא אם אתה צריך לנקד או להגות את המילה. מילים הן לא רק טקסט כתוב, ובשביל עורכי לשון, למשל, או קריינים זה משמעותי.

גם את זה אין מצב שאזכור, אבל אהבתי.

עקרונית גם אני בכתיבה שלי, אבל כעורכת לשון לא תמיד יש לי ברירה.

בוודאי שיש. דוגמאות נחמדות מהשיעור: נסעתי לעיר הבירה לשתות בירה. הזחל זחל על העלה.

זה נכון לגבי הריבוי בחלק מהמקרים (נניח: דוגמאות ודוגמות, אבל רק טיוטות). ביחיד הכלל על פי האקדמיה זה רק עם ה בסוף.

כוונותיכם טובות, אבל אין סיכוי שאצליח לזכור. הפתרון הוא שהאקדמיה ללשון העברית תמצא כבר חלופות בעברית. כאילו, אינטרנט זה נורא ואיום נמציא לזה מילה, אבל בשביל מה צריך להמציא מילים למלרע ומלעיל?

אני יודעת. זה לא עוזר.

כמו כן, אי אפשר לכתוב דוגמא וטיוטא ב-א' כי אוי ואבוי זה בארמית ואנחנו דוברות עברית! אבל להמשיך להשתמש בשתי המילים הבלתי נסבלות האלה, מלעיל ומלרע, זה סבבה, הא?

שבוע רביעי בקורס עריכת לשון. היום למדנו על מלעיל ומלרע והמסקנה שלי היא שכנראה לא משנה איך יסבירו לי וילמדו אותי אני לעולם לא אצליח לזכור מה מייצג איזו הטעמה.

אנחנו ישנו בבית ספר שדה (אני מאוד אוהבת אותו ויש ממנו נוף יפהפה למכתש. אבל צימר זה לא...)

לילה ובוקר