@tom-z.bsky.social
Informed citizen.
תגידו מה שתגידו על החרדים - בסוף, הם הקבוצה היחידה במגזר היהודי שבאמת מקדשת את החיים.
04.05.2025 15:48 — 👍 0 🔁 0 💬 0 📌 0תגידו מה קורה עם כל המכתבים שכתבנו לסיום המלחמה? מישהו עושה לזה פולו-אפ? זה עזר, נגמרה?
אה, עוד לא? טוב אתם יודעים איך זה עם הדואר פה. או שאולי זה הנוסח , הרי לכל אחד הייתה דעה בנושא.
או שככה זה ישראלים: מנסים להתנגד בזול, בלי לשלם מחיר מלא, ובסוף נדפקים כי מס שפתיים עולה יותר.
בשולי הדברים (אבל בעצם ממש ממש במרכזם):
הסיבה היחידה שלא הלכנו השנה לטקס הזיכרון המשותף היא כי יש לנו תינוק בן 9 חודשים. היה ברור שתהיה אלימות, ולא יכולנו לקחת את הסיכון.
זה מה שיפה בטרור. שהוא עובד.
הצבא הכי מוסרי בעולם מציג: תושבי עזה יוכלו לבחור בין חיים במחנה ריכוז למוות במחנה השמדה.
מרצון, כמובן, הכל מרצון.
www.kan.org.il/content/kan-...
מעולם לא ידעתי רעב. אני לא מכיר אותו, ולא את המילים שידברו אותו. רעב, רעב, רעב.
26.04.2025 03:58 — 👍 1 🔁 0 💬 1 📌 0ברגע הזה, העולם אינו מביט ואינו מקשיב. הביטו עבור העולם כולו, הקשיבו עבורו. היו עינו הפקוחה ואוזנו הכרויה של עולם עיוור וחירש. דעו את האמת. האמת צריכה שידעו אותה: שני מיליון איש גוועים ברעב, כי אנחנו מרעיבים אותם. שימו לב אליהם. שימו לב אליהם עכשיו, כל עוד הם כאן.
שימו לב. >>
העדויות הכתובות והמצולמות שיוצאות כעת מעזה הן תאי הגזים של המאה ה-21. סוף העולם הגיע והוא מעשה ידינו.
שימו לב.
שימו לב, כי זה כל מה שנותר לנו לעשות כעת. אולי יש עתיד שבו העולם הוא מקום טוב יותר, שבו הקורבנות יזכו לנחמה והרוצחים יזכו לעונש, והאמת תהיה לנחלת הכלל. אולי לא. >>
אל תביעו זעזוע. אל תאמרו כמה שזה נורא. אל תבקשו סליחה. אל תתנערו. אלו מחוות ריקות שנועדו למרק את המצפון שלנו, לאפשר לנו לחיות עם עצמנו. הצגות מול המראה. במראה ישתקפו אלינו מעתה רק ילדיה הגוועים של עזה. אל תסתירו אותם מאחורי ״זעזוע״, ״נורא״, ״סליחה״, ״לא בשמי״. >>
26.04.2025 03:58 — 👍 1 🔁 0 💬 1 📌 0רק ארה״ב יכולה לעצור אותנו, והיא אינה מעוניינת. רק ערב הסעודית יכולה לשכנע את ארה״ב, והיא בוחרת שלא. תושבי עזה, המקוללים עלי אדמות, נתונים לחסדי העולם, והעולם אינו נוטה חסד. דרוש נס.
הפור הוטל, ומכאן זה רק רעב, ובסופו מוות.
שימו לב. >>
מדינת ישראל, צבאה ואזרחיה גמרו אומר להרעיב למוות את שני מיליון תושבי רצועת עזה. ההתנגדות הסמלית - בהפגנות, בפעולות מחאה, בשילוט, במכתבים ובעצומות - כשלה. הסירוב לקחת חלק בהשמדה מדשדש הרחק מתחת לסף המסה הקריטית. התנגדות חמושה לא תקום. >>
26.04.2025 03:58 — 👍 1 🔁 0 💬 1 📌 0שימו לב.
אחרי שמונה עשר חודשי קטל ושבעה שבועות של מצור מוחלט, נגמר האוכל בעזה. זהו.
הגענו, אנחנו שם. הגבול האחרון מאחורינו, אנחנו בטריטוריה חדשה.
שימו לב.
אין לנו כבר דרך לעצור את מה שיקרה עכשיו. >>
אין מסך עשן בלי מדינה שלמה שפוקדת ״אש״.
23.04.2025 07:45 — 👍 2 🔁 0 💬 0 📌 03. המציאות:
מטווח, טבח, טיוח. אובדן חיים, אובדן צלם אנוש, אובדן האמת. אבדון מוקרן בלייב. כן טרור, לא טרור, להרעיב ישירות או בעקיפין, להרוג את כולם או את חלקם, מהאוויר, מהים או מהיבשה - מלל אינסופי, מוות ומוות ביד הלשון, הכל בשביל להסתיר מעשה ידיים ממבט עיניים. >>
2. ההצדקה:
״מיטוט חמאס״. מנהרת-ענק מתחת לציר פילדלפי להברחת אמצעי לחימה. צה״ל מוכרח להישאר פיזית בשטח כדי למנוע התעצמות מחודשת של חמאס. אם נצא מעזה, יקרה עוד 7.10.
במציאות: תעלת מים.
גלנט: ״לא עברו מתחת לציר פילדלפי אמצעי לחימה״. >>
הקולאז׳ בעמוד הראשי של @haaretzcom.bsky.social: סיפורו של צה״ל בעזה בשלוש כותרות.
1. המדיניות:
״חילוקי דעות״ בין הדרג הפיקודי לדרג המדיני.
זה גורס: ״נכלא את העזתים במחנות ריכוז ונפציץ אותם מבחוץ עד שייעלמו מעצמם.״
זה דורש: ״נכלא את העזתים במחנות ריכוז וננהל בעצמנו את העלמתם מ-א׳ ועד ת׳.״ >>
״נבצרות! נבצרות!״
אכלתם את הראש. מה נבצרות? יש חשדות מגובים בראיות להפרת אמונים סדרתית בדרגה הכי חמורה שיש, האיש עדיין בזירת הפשע, ויש ודאות מוחלטת שהוא יחזור על העבירה שוב ושוב עד שישיג את מה שהוא רוצה. לא נבצרות, פתיחה בחקירה ומעצר עד תום ההליכים*.
*אם הייתה פה משטרה, כמובן.
אבל כולנו סופרים מגד״שים ביחד איתם, קדימה. ולסיפור הזה, שאינו סיפור כלל, לא יהיה סוף טוב מהסיבה הפשוטה שלא יהיה לו סוף.
כמובן שיש עוד דבר שאפשר לספור, ואם היינו סופרים היינו מגיעים כבר ל-51,065 לספירה. אבל מי סופר?
זה נשמע הזוי, אבל העדפנו לצחוק על דו״צ שמתפאר בחיסול אותו בעל תפקיד בחמאס בפעם החמישית, מאשר לעצור לרגע ולהבין מה קורה כאן.
אז מי מספר את הסיפור של ה-7.10? קל מדי להפיל את האחריות על ביבי, בן גביר, סמוטריץ׳, ינון מגל, עמית סגל או אייל זמיר. >>
ולמה כל אכילת הראש הזאת?
כי ממש באותו היום שבו התבשרנו על התחדשות מחזור המגד״שים, צצה לה עוד ידיעה:
חמאס איבד את הקשר עם החוליה שהחזיקה את החטוף עידן אלכסנדר, לאחר תקיפת חיל האוויר בסמוך למקום שבו הוחזק.
הידיעה הזאת זכתה להתעלמות כמעט מוחלטת בישראל. >>
אנחנו יכולים לספור את מחזוריות המגד״שים. את בליל האירועים, את האבסורד, קדימה אל הנצח. לגחך על חוסר התוחלת, אבל להתמסר בכל זאת אל מלחמת הנצח.
אנחנו יכולים לספור את החטופים. אחד-אחד, חסרי תחליף. כל אחד שהולך, הלך. כל אחד שחוזר, חזר. את הסיפור, את המשמעות, אחורה עד הסוף. >>
צה״ל מעביר את הזמן ברצועה. לא במובן של ״מורח את הזמן״, אלא אחראי ממש על מעברו הסדיר של הזמן. מגד״ש אחרי מגד״ש קדימה, חטוף אחר חטוף אחורה. לנו נותר, כמו כל בני האדם, רק לספור.
טוב, זה כמעט נכון. נותר לנו גם לבחור את מה אנחנו סופרים: >>
הספירה - הסיפור - של ה-7.10 ייגמר רק כשהשעון הזה יגיע לאפס: ״עד החטוף האחרון״. השעון הזה לא עוצר. הוא סופר לאחור, ויהי מה. אם הוא לא יספור חטופים שחוזרים בחיים אז הוא יספור אותם מתים, אבל הסיפור הזה, כמו כל סיפור, צועד לסופו. >>
22.04.2025 07:05 — 👍 0 🔁 0 💬 1 📌 0עוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור ועוד סיפור, פיסות קטנות של משמעות במקום בליל אירועים תלושים שנמתח עד אינסוף. הרי מה עושה מי שכותב סיפורים? סופר.
מי מספר את הסיפור של ה-7.10? ומה הוא סופר?
חטופים, כמובן. הספירה לאחור התחילה גם היא ב-7.10, ב-251, וכעת היא עומדת על 24 - לא 59. >>
סיפור בתיכון ייגמר בטקס הסיום, סיפור על מחלה סופנית ייגמר במוות. כשהשעון מתקתק, אי אפשר למרוח את הזמן, הסיפור חייב להתקדם והכל צריך להיסגר עד הדדליין.
הספירה לאחור ממסגרת גם את החיים עצמם. עד הסופ״ש, עד השחרור, עד אחרי החגים, עד המבחן. >>
אז את הזמן, או את המלחמה, אנחנו מדחיקים עד כמה שניתן, ומתמקדים באופק הקרוב.
זוהי הספירה לאחור.
כשכותבים סיפור, טכניקה פשוטה להוספת מתח או להחזקת מסגרת טובה היא לדחוף פנימה שעון. סיפור על אישה בהריון צריך להיגמר תוך תשעה חודשים, סיפור במטוס ייגמר בנחיתה (או בהתרסקות), >>
הזמן הוא פשוט זמן, חלוף הימים והשנים הוא-הוא הזמן. המלחמה היא פשוט מלחמה, חילופי המגד״שים הם-הם המלחמה.
אנחנו לא כל כך אוהבים את הנצח, כי אנחנו זמניים. אנחנו פה רק למספר מוגבל של שנים או מגד״שים, ואז הזמן, או המלחמה, ימשיכו בלעדינו. >>
״המגד״ש הוא 5 לספירה.״
מהם יעדי המלחמה? מתי יגיע הניצחון המוחלט? מהו היום שאחרי? אלו לא ״שאלות שצריך לשאול״, הן אפילו לא שאלות שאין עליהן תשובה. אלו פשוט אינן שאלות. הן חסרות-מובן ברמה הלשונית ממש, כמו לשאול ״מהו יעדו של הזמן״. אין יעד. >>
המחזוריות הזו היא הנצח: הכל נע במעגל, אין סוף ואין התחלה, מה שהיה הוא שיהיה.
אז אפילו שהאבסורד זועק לשמיים לאיזו פצצה טיפשה במשקל טון שתגאל אותו כבר מייסוריו, מישהו בכל זאת צריך להיות ממונה על מדידת הזמן. השעה והתאריך הם חסרי משמעות במלחמה, אז במקומם דובר צה״ל פשוט מודיע: >>
ומכיוון שלספירה יש התחלה אבל אין לה סוף, היא נצמדת לתנועות מחזוריות של התחדשות ודעיכה: זריחה ושקיעה, מופעי הירח, מעבר העונות. הספירה החדשה עוקבת אחרי מותו ולידתו המחודשת של המגד״ש: מפקד גדוד שג׳אעיה.
כשם שיום רודף יום, חודש מוליד חודש ושנה מקדמת שנה, כך מגד״ש מחליף מגד״ש. >>
