Bili_30

הוא יכול להיות לא הגבר הכי חתיך בעולם אבל מכוער הוא בטוח לא.
כאילו כיעור זה רמה מסוימת של נראות שיש מעט אנשים שאפשר לשים אותם בקבוצה הזאת
הוא יכול להיות שמשדר משהו קצת דוחה ובעיני לא מושך. אבל ברור לי שיש לו תווי פנים סימטריות שנתפסות ליפות. ויש לו סטייל הורס באמת.

יש לי היסטוריה של סרטן שד חוזר במשפחה ולכן יש לי מגבלות אחרות. אני גם עושה בדיקות פעמיים בשנה כבר מגיל 30.

המחקר האחרון לא דיבר על פולס פוזיטיב אלא על זה שצורת הבדיקה כנראנ גם בעיה

תתחדשי, יפה לך❤️

זה חשוב מאוד ולא מספיק במודעות

עברתי לכירורגית שד אחרת כי זאת שהיתי הולכת אליה מלאה מדי ואי אפשר לקבוע אליה תור כל חצי שנה.

עכשיו הכירורגית החדשה אומרת שבגלל שאני כבר מעל 40 אני צריכה ממוגרפיה.
הקודמת אמרה שהמחקרים החדשים פחות ממליצים על הבדיקה בגלל שזה גם לפעמים מגדיל סיכוי.

ואני לא בטוחה מה לעשות

תנסי כדורים אחרים בזמנו ראיתי שיש ממש הבדל בין חברות וזה לפעמים מאוד אישי.

בגלל שהשיעור שלך חלק זה פשוט אבל אם את לא רוצה השוונצים וכאלה אז שווה לעשות קצת דברים.

*גם זה שקארה יותר מאתגר לאסוף כמו שצריך זה כבר אומר תחזוקה

כי אם רוצה שיער אסוף מלא אני רוצה שזה יהיה לי קל.

היתי מחכה עם הקארה לעוד כמה חודשים. זה בטוח יפה לך ויש פתרונות כל השוונצים שתרצי. אבל בת'וםה כמו עכשיו של יובש ואז גשם ואז בלאגן לדעתי עדיף לא להכניס שגרות טיפוח חדשות. כי קארה צריך לתחזק יותר

עשיתי סלפי באוטו.
ואז ביקשתי מצאט שישנה לי את הרקע.
הוא החליט על הדרך גם לסובב את הפנים שלי לכיון אחר.
אבל בתכלס זה היה ממש נראה דומה אפילו נקודת חן הוא שמר.

החלפתי את התמונה בפייסבוק בלי יותר מדי מחשבות, ופתאום מבול של תגובות על התמונה.
ועכשיו אני מרגישה שעבדתי על כולם כי לא כתבי שנעזרתי בצאט. 😭

בטח עם דוקטורט לא קל למצוא התייחסות רצינית לבקשת אבחון. אז קודם כל מזל טוב! אחרי הרגעים הראשונים של שמחה יש לפעמים גם חלק של נםילה ומשבר/אבל כשמקבלים אבחון מאוחר בחיים.מאז שיהיה הרבה בהצלחה

באופן כללי אני מרגישה שיש גישה רווחת שילדים יתאימו את עצמם לחיים של מבוגרים ובמבוגרים צריך להתחשב. זה משהו שממש לא מובן לי.
כמות הפעמים שאמרו לי שהבת שלי צריכה ללמוד לישון כשרועש כי ככה זה היא ילדה ושתתרגל.
לא רוצה שתתרגל לזה שלא מתחשבים בה.

יש איזה סוג של ארגון/עמותה שהרבה זמן אני מחכה להתנדב שם. מדובר על משהו מאוד אקדמי ומקצועי.
סוף סוף חזרו אלי לגבי תהליך ואני בהלם שזה התהליך ולא מצליחה להבין למה שהארגון יבחר בתהליך כזה.
תהליך שאין בו שום למידה עלי כמי שרוצה לתרום לארגון.
מאוד מבאס אותי וגורם לי לערער בכל מה שראיתי שפורסם מהארגון הזה

יש רגעים ששום דבר בניסיון הקודם שלנו לא מכין אותנו לזה.
אני מקווה שהפריצה תסגר מהר ועם כמה שפחות נזק.

יש לי בראש שאנחנו מכירות מישהי שהיתה תוכנית מנדל. אבל לא מצליחה כרגע להזכר בשמות.
יש מצב שמחר זה יעלה לי.

מדי פעם אני מקבלת את הרגעי הביטחון חזרה. וזה מרגיש קצת אבסורדי ומוזר.
כאילו פער גדול כל כך בין האני.

אני רואה את אהבה היא עיוורת בנטפליקס כולם פה מתעסקים בזה שהם לא הטעם של הבחור/ה.
אני אף פעם לא היתי הטעם של מי שיצאתי איתם. ן אבל בגלל הביטחון זה לא הפריע גרם לי להרגיש פחות.

חבל רק שאיבדתי את הביטחון שלי בתוך המלחמה עם הכאב ואת האמונה שלהיות מוזרה ולהיות אני זה לא יותר מדי למי שלא מכיר אותי.

הצלחתי תוך זמן קצר להרגיש בנוח. וחזרה לי אפילו לזמן קצר ההרגשה שאני עדין נהנת מלדבר על טכנולוגיה ולהיות נטוורק. ואפילו הצלחתי להצחיק שם את הקבוצה שלנו.
זה באמת היה כיף.
אבל קשה לי להנות מזה עדין. אמשיך להזכיר לעצמי את הטוב 🌹 תודה על נק המבט שלך❤️

bsky.app/profile/bill...

לפחות מניסיון שלי הai תמיד קצת משנה משהו. בסוף זה מנות שלי, מתכונים שלי אבל זה לא יראה 100% כמו מציאות

נגיד ובישלתי באירוע אבל בגלל כל מני סיבות לא ממש צילמתי את השולחן עם כל המנות בצורה טובה כדי לעלות לעמוד העסק.
האם זה סבבה שביקשתי מai שיצור לי סרטון בצורה טובה עם התמונות שכן צילמתי? או שזה בעייתי אתי?

אני תמיד שמחה לשמוע מה שיש לך להגיד❤️

הקטע הסוציאלי הזה לא קל בכלל.

אז למרות שהשיחות זרמו וכולם ישר אמרו לי שאני נראת יותר בסוף 20 תחילת 30 הרגשתי ששוב נכשלתי במבחן של רושם ראשוני.

ולא המשכתי לדבר עם עוד 30 אנשים אחרים שהיו באירוע.

עדין היה נחמד אבל פחות פרודוקטיבי והראש שלי ישר רץ לכעוס על עצמי.

מגיע לאירוע נטוורק אומרת לעצמי בראש: אל תדברי על בת כמה את והקשיים שלך.
תציגי את עצמך בקצרה כמו פעם בקטע מקצועי בלבד. כולם פה מוצלחים וצעירים הרבה יותר.

גם אני: הי אני בילי ואני בת 40🤦 מתחבאת מהעולם המקצועי שאני אוהבת בעבודה במסעדה, כי התעייפתי.>

כמובן שגם התחייבתי לעוד אירוע לעזור בהפקה. ולהגיע לכנס.
מה שמאוד שימח את המטפל שלי.
ואחרי שהצלחתי להגיע לאחד האירועים הברזתי מהכנס.
עוד 2 אירועים לפניי.

זה שהאירוע שעבר היה ממש כיף לא עזר לרמת החרדה שלי מאירועים הבאים.

יש איזה שבוע קשה של דאון אז התחייבתי הפעם להגיע ליום הולדת לחבר וגם לארגן איזה ערב.
ועכשיו הגוף שלי בהתנגדות נוראית ודכאון משטלת עלי.
ניסתי למצוא איזה כח עזר ללא הצלחה.
מקווה שאצליח לעמוד בהתחייבויות וזה ברמת יעזור לי ולא ארגיש רק ממש גרוע.

אז אחרי שהוטרינר לא ממש נתן איזה אבחון ובעיקר הרגשנו שהמצב מתדרדר, החתולה חזרה קצת לאכול ולהתנהג כמעט כרגיל.
היא עדין מאוד מאוד רזה ויש דברים שהיא מתקשה לעשות.

אבל הכי כואב לי שהיא הפסיקה לישון עם הבת 7. כאילו עכשיו היא כל הזמן הולכת אחרי לכל מקום גףכגי להגיד לי תודה.

פשוט נראה לי שתיהיה לה תחרות עם עוד חיות

זה מאוד חמוד. ונראה לי מאוד לא פרקטי

פעם ממש אהבתי את הסדרה התעשייה של HBO.
לא יודעת אם זה העונה ה3 או המלחמה אבל עכשיו היא פשוט בלתי נסבלת בעיני.
יש בה הרבה יומרנות וכובד שhbo אוהבים להוסיף גם במקומות שלא נדרש.

כאילו to much drama של אנשים משועממים קצת מזה שהם לא צריכים לחיות במלחמה.

לא אמרתי מכוערים. למרות שהיו גם כאלה בעבר. הכל תלוי בסיפור כמה הוא טוב.
אבל מספיק שמישהו היה קצת שמן מדי או גבר נמוך מאוד כבר אנשים היו נרגעים.
כי הכל צביעות.